תפישות עצמיות
 ילדים בגילאי 3-5 מגלים תפישות עצמיות התחלתיות, נבדלות זה מזה ויציבות. התפישה העצמית בגילאי ילדות צעירה קשורה לתאורים קונקרטיים וניתנים לצפייה של התנהגות (אני יכול לרוץ מהר), מאפיינים פיסיים (יש לי שיער בלונדיני), העדפות (אני אוהב פיצה), בעלויות (יש לי חתול) והשתייכויות לקטגוריות (אני ילדה). תיאורים אלה מתייחסים ל 3 תחומים: התנהגות, קבלה חברתית, וכישורים (שמתרחבים בהדרגה ל 11 תחומי תפישה עצמית בבגרות). התפישה העצמית בילדות המוקדמת (עד גיל 5 בערך) נוטה לאידיאליזציה, לערבוב משאלות ודמיון עם מציאות, ולאופטימיות מופרזת (אני רץ יותר מהר מאבא). הסיבות לכך יכולות לנבוע מן היכולות הקוגניטיביות (חוסר יכולת השוואה לסביבה ואגוצנטריות), והיתרון האדפטיבי שיש לתפישה כזאת בהגברת מוטיבציה להתנסויות שירחיבו את רפרטואר הכישורים של הילד(Dibiase & Miller, 2012; Harter, 1990).
בילדות האמצעית (גילאי יסודי), מתפתחת היכולת להשוואה עצמית לאחרים ולסטנדרטים חיצוניים אובייקטיביים (כמו למשל ציונים), וכן גוברת רגישות הילד לעמדות ודעות חיצוניות לגביו מאחרים משמעותיים (למשל פידבק שמתקבל ממורה ביחס לביצועי וכישורי הילד). בעקבות התפתחויות אלה התפישה העצמית משתנה, לרוב בכיוון של הפחתה, מעצמי אידיאלי ואופטימי (בהפרזה) להערכה יותר ריאלית של יכולות וחולשות ביחס לסביבה. כמו כן, ההתפתחות הקוגניטיבית מאפשרת יכולות גבוהות יותר של סיווג תכונות עצמיות לקטגוריות פנימיות תפישתיות כמו חכם, אמיץ, או למשל ילד שמקשיב, עוזר וחולק עם אחרים הוא חברותי ( Cole et al., 2001; Harter, 1990).
תפישת כישורים עצמיים, הערכה ושווי עצמיים אצל ילדים קשורים חיובית לרגש, התנהגות ומוטיבציה כמו למשל לויסות עצמי, כוחות אגו, בריאות נפשית כללית, ויחסים בין אישיים. הבדלים מגדריים בתפישה עצמית אצל ילדים קשורים בעיקר לתחומים סטריאוטיפיים: בנים נוטים לתפישה עצמית חיובית יותר מבנות בכישורים מתמטיים, ספורטיביים, והופעה חיצונית. בנות נוטות לתפישה עצמית חיובית יותר משל בנים בכישורים ורבליים, קריאה, מוסיקה, ובתפיסת התנהגות. ההבדלים המגדריים מתחילים להופיע בגילאי גן ומתחזקים במהלך שנות בית ספר (Cole et al., 2001; Harter, 1990).